היום לפני 30 שנה נכנסנו ללבנון. 30 שנים חלפו ואנחנו עדיין חיים את המלחמה ההיא. דרך העיניים של לוחמי הפלוגה שלי, פלוגה ב' בגדוד 13 גולני, משתקף סיפור המלחמה כפי שטרם סופר וכפי שהחברה הישראלית מסרבת לזכור. הדיון הפוליטי שהתפתח במרוצת השנים סביב המלחמה הדיר את סיפורי הקרבות והגבורה והפך אותה למלחמה פוליטית, שנויה במחלוקת, כלי ניגוח בין ימין ושמאל. בסרט שערכנו לרגל כנס הפלוגה מספרים נסים, דרור , חזי ואנוכי את הסיפור האחר של המלחמה –גבורתם של החיילים הפשוטים. אלה שהמתינו ברמת הגולן בימים המתוחים של ערב המלחמה ואלה שנכנסו בנגמ"שים ללבנון לקול צהלות תושבי הכפרים הלבנוניים. בהמשך הלחימה לקחנו חלק בקרבות קשים בצידון, כפר סיל ודאמור וגם ראינו את חברינו נופלים בקרב לידינו.
במשך 30 שנה, החל מהשנה שאחרי המלחמה ועד לשנה זו, אנו מתכנסים כל הלוחמים מדי שנה לערב של העלאת זיכרונות מאותם ימים ביוני 1982.
לקראת הכנס הופק סרט אודות חברי הפלוגה והקשר המיוחד שנרקם ביניהם. הסרט, כך הם מקווים ישנה את התודעה הציבורית וישמר את מורשת הקרבות שנשכחו מהתודעה הישראלית.
לאחרונה (17.5) חנכנו בגלבוע אנדרטה חדשה לזכר נופלי הפלוגה. בהמשך אותו יום קיימנו מפגש בין הלוחמים הותיקים בבא"ח גולני עם חיילים המשרתים היום בגדוד. לאחר מכן נערך ערב זיכרון והקרנה לסרט הפלוגה בבסיס חטיבת גולני..
עד היום אני מאמין שרק סולידריות אמיתית בין החברה הישראלית ללוחמיה תוביל לצה"ל חזק ונכון לכל משימה.
הסיפור האישי של חיילי פלוגה ב' המובא בסרט, הוא סיפור של גבורה והקרבה. כזה שמרכיב את הנראטיב הישראלי לדורותיו.
הבלוג של דני עטר 